ככל שאנחנו מתבגרים, פעילות גופנית הופכת לחשובה יותר לשמירה על היכולת לבצע פעולות יומיומיות, לנוע בביטחון ולשמור על עצמאות. אבל דווקא בשלב שבו התנועה חשובה כל כך, לא מעט בני משפחה נתקלים בתגובה מוכרת מצד ההורה המבוגר: "אני לא רוצה להתאמן".
לפעמים זו עייפות, לפעמים פחד מנפילה או מכאב, ולעיתים פשוט תחושה ש"ספורט זה כבר לא בשבילי". הניסיון לשכנע בכוח עלול ליצור בדיוק את התוצאה ההפוכה. לכן כדאי להבין קודם מה עומד מאחורי ההתנגדות ולמצוא דרך להפוך את הפעילות למשהו נגיש, בטוח ורלוונטי לחיים של ההורה.
קודם כל – להבין למה הוא לא רוצה
כשאדם מבוגר מסרב להתאמן, קל לפרש זאת כחוסר מוטיבציה. בפועל, יכולות להיות לכך סיבות רבות.
ייתכן שהוא סובל מכאבים בברכיים, בגב או במפרקים וחושש שהפעילות תחמיר אותם. אדם שכבר חווה נפילה עלול לפחד לאבד שוב את שיווי המשקל. אחרים מרגישים שהיכולת שלהם ירדה ומתביישים בכך שתרגילים שבעבר היו פשוטים הפכו למאתגרים.
גם מחלה, אשפוז ממושך, ניתוח או תקופה ארוכה של חוסר פעילות יכולים להשפיע. ככל שהגוף נחלש, אפילו פעילות פשוטה עלולה להרגיש קשה – וכשהפעילות קשה, טבעי לרצות להימנע ממנה.
לכן השאלה הראשונה אינה בהכרח "איך לגרום לו להתאמן?", אלא "מה מפריע לו להתאמן?"
אל תדברו על "כושר" – דברו על מה שחשוב לו
המושג "אימון" יכול להישמע מאיים. הוא מעלה אסוציאציות של חדר כושר, משקולות, מאמץ וזיעה. אבל אימון שיקומי למבוגרים אינו חייב להיראות כך. המטרה יכולה להיות הרבה יותר מעשית: לקום מהכיסא בקלות רבה יותר, ללכת בביטחון, לעלות מדרגות, לצאת לקניות, להגיע לבית הכנסת, לשחק עם הנכדים או להמשיך להתנהל בבית באופן עצמאי.
במקום לומר:
"אתה חייב להתחיל להתאמן."
אפשר לדבר על המטרה:
"מה דעתך שנעבוד קצת על הרגליים כדי שיהיה לך קל יותר לקום מהכיסא?"
כאשר האדם מבין למה הוא מתאמן וכיצד הדבר קשור לחיי היום-יום שלו, הפעילות מקבלת משמעות אחרת.
להתחיל קטן – אפילו קטן מאוד
אחת הטעויות הנפוצות היא להתחיל עם ציפיות גבוהות מדי.
אדם שלא התאמן חודשים או שנים לא חייב להתחיל באימון ארוך. במקרים מתאימים אפשר להתחיל בכמה דקות של פעילות מותאמת: מספר קימות מכיסא, הליכה קצרה בבית, תרגילי תנועה פשוטים או עבודה עדינה על שיווי משקל.
המטרה הראשונית היא ליצור חוויה של הצלחה. אם אחרי הפעילות ההורה מרגיש שהצליח ולא שהאימון "גמר אותו", גדל הסיכוי שיסכים לנסות שוב. בהמשך, בהתאם ליכולת ולמצב הבריאותי, ניתן להגדיל בהדרגה את משך הפעילות ואת רמת האתגר.
תנו לו להיות שותף בהחלטה
מבוגרים רבים מרגישים שבשלב מסוים כולם מתחילים להחליט עבורם: הילדים, הרופאים, המטפלים ובני המשפחה. כאשר גם הפעילות הגופנית מוצגת כמשהו ש"חייבים לעשות", היא עלולה לעורר התנגדות.
עדיף לאפשר בחירה ככל האפשר.
אפשר לשאול: "יותר נוח לך בבוקר או אחר הצהריים?", "אתה מעדיף שנתחיל בבית?", או "איזו פעולה הכי היית רוצה שתהיה לך קלה יותר?". הבחירות אולי נראות קטנות, אבל הן מחזירות לאדם תחושת שליטה ומאפשרות לו להיות חלק מהתהליך ולא רק מי שמקבל הוראות.
אימון בבית יכול לשנות את התמונה
עבור חלק מהמבוגרים, הקושי אינו האימון עצמו אלא כל מה שמסביב אליו. צריך להתלבש, לצאת מהבית, להגיע למכון או למרפאה, למצוא חניה ולהתמודד עם סביבה לא מוכרת. לאדם שמתקשה בהליכה או חושש מנפילות, כל אלה יכולים להפוך למכשול משמעותי.
אימון שיקומי בבית מאפשר לעבוד בסביבה המוכרת של האדם. בנוסף, אפשר להתייחס לפעולות ולמכשולים שקיימים בחיי היום-יום שלו: קימה מהכורסה שבה הוא באמת יושב, הליכה במסדרון, תנועה בבית או תרגול פעולות שרלוונטיות לתפקוד שלו.
חשוב להתייחס לפחד מנפילות
פחד מנפילה הוא סיבה משמעותית לכך שמבוגרים מצמצמים פעילות. הבעיה היא שעלול להיווצר מעגל: האדם חושש ליפול ולכן זז פחות; כתוצאה מחוסר הפעילות השרירים עלולים להיחלש והיכולת התפקודית עלולה לרדת – ואז התנועה מרגישה קשה ומאיימת עוד יותר.
במצבים כאלה אין טעם לומר "אין לך ממה לפחד". עדיף להתייחס לפחד ברצינות ולבנות פעילות הדרגתית ובטוחה, בהתאם למצבו של האדם. עבודה מותאמת יכולה לכלול, לפי הצורך, חיזוק שרירים, תרגול שיווי משקל, הליכה ותרגול פעולות יום-יומיות.
אל תהפכו כל שיחה לוויכוח על פעילות גופנית
כשבני המשפחה מודאגים, קל מאוד להפוך לנודניקים מקצועיים: "עשית היום תרגילים?", "למה אתה כל היום יושב?", "אמרתי לך שאתה צריך ללכת". הכוונה טובה, אבל לחץ מתמשך עלול להפוך את האימון לסמל של ביקורת.
עדיף לעודד הצלחות קטנות. אם ההורה הלך קצת יותר, ביצע את התרגילים או הסכים לנסות פעילות חדשה – אפשר להתייחס לכך בחיוב בלי להפוך את הנושא למבחן. המטרה היא לבנות הרגל ותחושת מסוגלות, לא מאבק כוח.
למצוא פעילות שהוא באמת מוכן לעשות
לא כל אדם אוהב את אותו סוג של פעילות. אחד יעדיף הליכה בחוץ, אחר תרגול בבית, ואדם אחר ייהנה יותר מפעילות כאשר יש איתו אדם נוסף. לכן אין בהכרח צורך למצוא את "האימון המושלם". עדיף למצוא פעילות בטוחה ומתאימה שהאדם מוכן להתמיד בה.
גם לפן החברתי יש משמעות. עבור אדם שחי לבד או יוצא מעט מהבית, מפגש קבוע עם איש מקצוע יכול להפוך את הפעילות לחוויה נעימה יותר ולהוסיף מסגרת וסדר לשבוע.
להראות התקדמות שאפשר להרגיש
מספרים כמו מספר חזרות או דקות אימון אינם תמיד מה שמעניין אדם מבוגר. הרבה יותר משמעותי להרגיש שפתאום קל יותר לקום מהכיסא, ללכת למרחק גדול יותר, לעמוד בזמן הכנת אוכל או לצאת מהבית בביטחון רב יותר.
אלה ההישגים שכדאי להדגיש. כאשר השיפור מורגש בחיי היום-יום, האימון מפסיק להיות "משימה שהילדים רוצים שאעשה" והופך לכלי שעוזר לאדם לשמור על הדברים החשובים לו.
לפעמים כדאי שמישהו שאינו בן משפחה יוביל את התהליך
יש מצבים שבהם הורה פשוט אינו רוצה לקבל הוראות מהילדים שלו. זו דינמיקה משפחתית טבעית למדי. איש מקצוע בתחום האימון השיקומי יכול להיכנס לתמונה ממקום אחר: להעריך את היכולת הקיימת, להבין את הקשיים והמטרות ולבנות תהליך הדרגתי שמתאים לאדם.
במקום שהילדים יהיו אחראים על התרגילים, הם יכולים לחזור לתפקיד החשוב יותר שלהם – לעודד ולתמוך.
ומה אם הוא עדיין מסרב?
לא תמיד מצליחים לשנות את דעתו של אדם בשיחה אחת. אפשר להתחיל בלי התחייבות גדולה. להציע פגישה ראשונית, היכרות או ניסיון קצר. לפעמים עצם המפגש עם איש מקצוע שמדבר בגובה העיניים ומבין את החששות משנה את היחס לפעילות.
חשוב גם לזכור ששינוי פתאומי ברצון לזוז, עייפות חריגה, כאב, קוצר נשימה, סחרחורת או ירידה משמעותית בתפקוד יכולים להצדיק בירור רפואי ולא רק ניסיון להגביר פעילות. לפני התחלת תוכנית אימונים, במיוחד כשקיימות מחלות רקע או לאחר אירוע רפואי, חשוב לפעול בהתאם להנחיות הרופא והצוות המטפל.
המטרה אינה להפוך את ההורה לספורטאי
אימון שיקומי בגיל המבוגר אינו נועד בהכרח לשבור שיאים. המטרה היא לעזור לאדם להשתמש ביכולות שיש לו, לעבוד בהדרגה על כוח, תנועה ושיווי משקל ולתמוך ככל האפשר בתפקוד ובעצמאות שלו. אם ההורה שלכם נמנע מפעילות, מתקשה בפעולות שבעבר ביצע בקלות או חושש להתחיל להתאמן, אפשר להתחיל בבדיקה פשוטה של היכולות והצרכים שלו.
רוצים להבין איזה סוג של אימון שיקומי יכול להתאים להורה שלכם? צרו איתנו קשר לייעוץ ראשוני, ונשמח לעזור לבנות עבורו תהליך הדרגתי, אישי ובטוח.
